כמה מפתה לפעמים לומר "ככה אני", "זה מה יש" - נכון שישנם דברים שהם חלק מאיתנו שאנו צריכים ללמוד לאהוב, לקבל ולהכיל. בעזרת אימון נוכל לשנות התנהגויות,אופן התמודדות והתנהלות מסוימים, אך לא מדובר בתהליך של "השתלת אישיות" ולכן ישנם דברים שהם קשים לנו יותר מאחרים, או להיפך דברים המהווים חוזקות ועלינו לטפחם, בקיצור – יש על מה לעבוד.
אני מניחה שלרבים מכם גם יש חשבון בפייסבוק , לי יש גם עמוד אוהדים שאתם כמובן מוזמנים להצטרף אליו (פרטים בהמשך) , על כל פנים בכל פרק זמן הנהלת פייסבוק משנה ומוסיפה את תצוגת העמוד, הממשקים השונים והאופציות הרלוונטיות, כך יוצא שבכל פעם עד שאני מתרגלת, מתמצאת, מבינה "מי נגד מי, כמה כמה", ובמילים אחרות "מרגישה בנוח ", שוב אני צריכה ללמוד להכיר מחדש ולהסתגל ...נשמע לכם מוכר? כמה פעמים בחיינו נעשים שינויים שאינם תלויים בנו?
האם נכון עבורי להתנגד לשינוי, לא להתאים את עצמי ל"עידן החדש"? האם עצם ההתנגדות שלי לשינוי, עשויה לסייע בדרך כל שהיא להתמודד עימו? נראה לי סביר להניח שלא .
לומר לעצמנו ולאחרים "ככה אני", זהו מנגנון הישרדותי לגמרי, המאפשר לנו להישאר מקובעים למקומנו, לא לזוז, לא להשתנות ולא לשנות אבל המציאות היא, שהזמן עובר על כולנו. והזמן חולף ולא עוצר לרגע, ציר הזמן שלנו מתקדם כל הזמן, רצף הנקודות מתחבר לקו. יש באפשרותנו לעצב את ציר הזמן, להכיר בשינויים שחלים בחיינו ובנו, לא להחליט שמה שהיה נכון בעבר הוא שיהיה גם בעתיד. נכון, יש עיסוקים שלא עסקנו בהם מעולם – אין זה אומר שאנחנו לא טובים בהם, הרי לא עסקנו בהם כך שחסרה לנו מיומנות, ניסיון ובטחון בכדי להציג ביצועים משביעי רצון – בעיקר בעיני עצמנו. נורא קל לבחור תמיד באותו מקום מוכר וידוע, לא לזגזג, ליצור רצף אחיד ללא עליות וירידות חדות. מנגד, חוסר מימוש הפוטנציאל הטמון בנו, היכולות האחרות, החלומות והתקוות, כל אלה עשויות לא לבוא לידי ביטוי אם לא נבעט מספיק חזק.
אחרי שנים של עיסוק באותו סוג של עבודה, הכי טבעי לפתוח את מודעות הדרושים ולהמשיך ולחפש בדיוק את אותו התחום, ככה באוטומט, מבלי לשאול את עצמינו האם זה מתאים לנו העיסוק הזה- האם הוא עדין מתאים לנו, האם נכון וכדאי לנו להמשיך ולעסוק בו. אולי כדאי ללמוד משהו אחר, לנסות משהו אחר, אולי נוכל לאפשר לעצמנו לא לעסוק בדבר במשך פרק זמן מסוים, כך ננטרל את עצמנו מעט מעיסוקים ונגיע למסקנות מה חסר לנו, מה עושה לנו טוב ומה לא.
נניח ששנים אנחנו נמצאים בזוגיות, ואף נניח שהיא אפילו טובה לנו, האם עצרנו לשאול את עצמנו, מה אני אוהבת בה, מה גורם לי להרגשה טובה ביחסים האלו, וגם מה חסר לי שם, איך אני יכול לשפר במקומות האלו שבהם אני פחות מרוצה. אנשים חיים יחד שנים, מבלי לקחת בחשבון את ציר הזמן, במרוצת השנים אנחנו משתנים, ובני הזוג משתנים, חברים ובני משפחה – כל מי שנמצא עימנו במערכת יחסים כזו או אחרת. לא נוכל לצפות מכולם כולל אותנו להתנהג ולהיות אותם אנשים אחרי חמש שנים, עשר שנים ועשרים שנה. ניסיון החיים שרכשנו, הידע שהשכלנו ואגרנו, האנשים שהכרנו, אלה מעצבים את גישתנו לחיים, את השקפת עולמנו- אני משערת לעצמי שגם אתם חשים בשינויים שחלים, ואפילו אם נאמר לעצמנו ש"הכל בסדר" ודבר לא השתנה, האם זו האמת?
באימון אני עוסקת רבות, באימון אנשים כיצד להזמין שינויים לחייהם, כיצד להתמודד עם שינויים שפרצו כך יום אחד את הדלת לחיינו והם לא מבינים שהם "אורחים לא רצויים", אני רואה כמה קשה לאנשים להתמודד עם שינוי, אפילו מספיק שאני מבקשת מהם לתאר לעצמם את השינוי בעיני רוחם- זה לא נראה להם אפשרי בכלל.
מבלי להיות דרמטית מידי, החיים הם כה רגישים , דינאמיים ולעיתים לא מתחשבים, הם עשויים להשתנות בכל רגע ורגע, אם נשב רועדים מפחד ורק נתפלל לא משנה למי ששום דבר לא יקרה, הדבר שהכי ודאי שיקרה הוא שהחיים יחלפו בינתיים, כך ממש לידנו.
אני גם לא מציעה להתכונן בכל רגע לגרוע מכל, כי בהחלט לא כל שינוי או רע, תלוי איך נסתכל על מצב מסוים ואיך נפרש אותו, האם נוכל להבחין בהזדמנויות בחיינו ולא ניתן להן לחמוק, נהיה מוכנים להתנסות, לפעמים לדעת פחות וללמוד יותר.
בנוגע לפייסבוק, בהתחלה היה נראה לי מאיים, ראיתי בו את כל החסרונות, התמרמרתי וכל הזמן קיטרתי ושאלתי למה שינו אותו. לבסוף שחררתי, ואם לומר את האמת, דווקא אהבתי, ציר הזמן בו מראה את ההתקדמות שלי, השינויים שחלו בי ובחיי, הפסקתי להתווכח עם המציאות והתמסרתי.
"הזדמנויות רוקדות אם אלו הנמצאים על רחבת הריקודים" – וולט דיסני.
עמוד הפייסבוק שלי : עדי אסייג וזנה -אימון אישי, לשיפור איכות החיים .
